אימה ברשת / גילוי נאות חקירות

כמה פעמים שאלתם את עצמכם בעת שגלשתם באתרים השונים, מי מכם שבאתרי הכרויות, מי מכם שבאתרים החברתיים, איך אפשר לדעת אם הבנאדם איתו אתם מתכתבים זה באמת הבנאדם ולא איזה מתחזה?
זה ניכר בעיקר באתרי ההיכרויות השונים וגם בפייסבוק, מישהו מציג את עצמו כבחור קצת מצחיק, קצת מוכשר, קצת צנוע ובעיקר כאחד ששווה לשוחח איתו ולהכירו עוד קצת לעומק.
כמה פעמים מי מכם שיצא לפגישות עיוורות באמצעות האתרים האלה, הרגיש מרומה בעת שהגיע לפגישה ומצא שההבדל בין הבנאדם שהתכתבתם איתו לבין זה שיושב איתכם בפגישה זה שמים וארץ?
אז אני יכול לומר לכם שמצבכם טוב..
מזלה של שילה היה קצת פחות טוב.
שילה היא בחורה תל אביבית, בת 28, בחורה משכילה, מצחיקה, חיה את החיים, עובדת ומבלה באופן קבוע בחיי הלילה התל אביביים.
מידי יום היא חוזרת מהעבודה, נחה קצת, יוצאת בערב לבלות, בתי קפה, בארים או סתם מפגש עם חברים.
שילה כבר הרגישה שהיא מאוד רוצה זוגיות והחליטה כי זה הזמן למצוא לה אחת כזו.
בנוסף להיכרויות שלה עם בחורים במקומות בהם בילתה היא ניסתה גם חזית חדשה, היא התחברה למספר אתרי הכרויות, בנוסף הכירה בחורים גם דרך הפייסבוק וניסתה את מזלה בכל החזיתות.
לא הייתה לה בעיה לשילה שלנו לשוחח עם בחורים באתרים השונים ועוד באותו הערב להיפגש איתם, אם אותו בחור נראה לה מספיק מסקרן. בין היתר סיפרה לי שילה גם על אותם הבחורים בהם מכרו לה משהו אחד דרך האינטרנט ועל המוצר הסופי והשונה לחלוטין שהגיע לפגישה. לפעמים זה עצבן אותה אבל לרוב זה שעשע אותה. כזו היא שילה, בחורה קלילה ואוהבת את החיים.
באחד הלילות התכתבה עם בחור באחד האתרים, הוא סיקרן אותה במשהו, לא משהו חיובי דווקא אלא במסתוריות שבו. מידי פעם היא שאלה אותו שאלות מכשילות בכוונה על מנת לבדוק אם הוא משקר והוא שיקר לא פעם אחת.
לאחר כשעת התכתבות החליטה שילה לנתק את ההתכתבות עימו ועל להיפגש לא היה בכלל מה לדבר, אחרי שהבחור לחץ על לפחות שיחת טלפון, קבעה איתו שילה להתכתב ביום למחרת.
הבחור חדור המטרה כתב לשילה “לפחות תגידי איפה גדלת, באיזה רחוב את גרה היום בתל אביב, משהו…?”. שילה השיבה כי במקור היא מאילת וראתה בזה כמשהו תמים לחלוטין. כשהבחור ראה שהולך לו טוב בהארכת השיחה איתה, כתב כי גם הוא חי מספר שנים באילת ושהוא בטוח מכיר אותה, “כי שילה זה שם שלא שוכחים”, לדבריו.
שילה כתבה לו בתשובה את שם הרחוב בו היא התגוררה באילת ואף הוסיפה כי הוריה עדיין מתגוררים באותו הרחוב.
עכשיו הבחור אשר הציג עצמו בשם תמיר התחיל ממש ללחוץ על שילה שייפגשו או לפחות שתתן לו את מספר הטלפון שלה על מנת שיתקשר אליה עוד היום. שילה ניסתה בנימוס קצת מפוחד לדחות אותו מהבקשה והבטיחה כי יתכתבו ביום המחרת.
בהמשך השיחה תמיר התחיל להיות קצת יותר אגרסיבי והתלונן על כך כי שילה משכה אותו רבות בשיחה והיא הראתה שהיא כן מעוניינת וסתם בזבזה לו את הזמן.
שילה שרמת הלחץ שלה גברה עוד יותר השיבה “אני מצטערת שאתה מרגיש ככה, באמת היה לי נחמד אבל בוא נמשיך לשוחח מחר, אני עייפה ולא בא לי לדבר עכשיו בטלפון”. עכשיו תמיר ממש התעצבן וכשנהיה יותר אגרסיבי ויותר גס, שילה פשוט ניתקה את שיחת ההתכתבות ביניהם.
שילה נלחצה מהשיחה הלא נעימה עם תמיר ומיהרה להתקשר לחברתה הדס. היא סיפרה לה את סיפורה והדס השיבה “מה את נלחצת משטות כזו? חסרים אנשים שרוטים באתרים האלה? דפדפי אותו הלאה.. אין לך מה לחשוש”.
שילה נרגעה אחרי השיחה עם הדס והתכוננה ללכת לישון בדירת החדר וחצי הקטנה שלה.
היא נכנסה להתקלח, עדיין קצת חוששת. היא פשטה את בגדיה, נכנסה למקלחת ובדיוק כשהתחילה להתרגל למים החמימים שמעה דפיקה בדלת. תחילה חשבה שזה רק נדמה לה עם רעש המים ברקע, אולי זה אצל השכנים…אבל הנקישה הבאה הייתה הרבה יותר חזקה.
היא יצאה מהמקלחת ועטפה את עצמה במגבת, היא התקרבה בחשש לדלת העץ הישנה של דירתה, הציצה בחור העינית ולא ראתה אף אחד. איזשהו דחף של אותו הרגע גרם לה לרוץ לסלון ולהביט מהחלון המשקיף לכניסת הבניין, היא ראתה גבר, קצת שמנמן, לובש מכנסי ג’ינס כחולים וז’קט קפוצ’ון שחור, כזה עם כובע, כאשר הכובע מכסה את ראשו, היא ראתה אותו מתרחק מהבניין כך שראתה רק את גבו, היא נשארה שם עומדת ומסתכלת עליו ולפתע הוא הגניב חצי מבט לעברה, אך בגלל הכובע הגדול שחבש לא יכלה לראות את פרצופו.
שילה כמובן ויתרה על מקלחת לאותו לילה, היא לבשה את בגדי השינה שלה וניסתה להירגע עם ספר טוב במיטתה. כשעיניה כבר עייפו והחלה להירדם צלצל פתאום הטלפון הנייד שלה שהיה מונח על שולחן הסלון. שילה קמה ממיטתה, לרגע היא שמחה שאולי זה אחד החברים שלה שהיא תוכל לשתף אותו על הדרמה הקטנה שחוותה. עד שהגיעה לסלון הטלפון נותק. כשהסתכלה לבדוק את המספר ראתה כי השיחה הגיעה ממספר חסום.
מיד כשראתה זאת רצה מיד אל החלון אך לא ראתה את הבחור ממקודם. עכשיו גם למיטה היא לא חזרה, היא החליטה שהלילה יהיה לה לילה לבן. היא התיישבה על הספה, הדליקה טלוויזיה וניסתה להישאר ערה. השעה הייתה כבר רבע לאחת בלילה, היא לא הרגישה נעים להתקשר למישהו, היא חשבה לעצמה שאולי היא סתם הוזה וזה רק רצף של דברים מוזרים? לא כדאי להטריח ולהבהיל אנשים עכשיו.
היא חשבה לרדת למטה, אולי לשבת באחד מבתי הקפה המקיפים את שכונתה, אך העייפות הכריעה אותה והיא החליטה להישאר בבית, יושבת מול הטלוויזיה הדולקת ולבסוף נרדמה.
היא נכנסה כבר לשינה עמוקה, כזו שחשבה שישנה כבר לילה שלם, עד ששמעה דפיקה בדלת. היא התעוררה בבהלה וכשהביטה בחלון וראתה שעדיין חשוך בהלתה גברה. היא הביטה בשעון וראתה כי השעה שתיים וחצי לפנות בוקר. עכשיו היא כבר משותקת מרוב פחד. בעודה מתלבטת שוב נשמעה דפיקה, דפיקה אחת בלבד. היא ניגשה למטבח והוציאה את הסכין הכי גדולה שמצאה, היא התקרבה לדלת, עומדת בשקט וגם הבחור שמעבר לדלת שתק, לא תזוזה, לא משהו כמו “תפתחי אני יודע שאת שם”, כלום, דממה. היא לא העזה להציץ בחור העינית שמא הוא יבחין שהיא מסתכלת ואולי רק לזה הוא מחכה..
לאחר כעשרים דקות של דממה מוחלטת שמעה את צעדיו של הבחור כשהוא יורד במדרגות. מיד כששמעה זאת מיהרה להביט בחלון של הסלון, הבית היה חשוך, היא חשבה שכך הוא לא יוכל לראות שהיא מסתכלת, לפתע היא ראתה אותו יוצא מהבניין, הולך לאיטו ומתרחק, שוב הכובע היה לראשו ושוב לאחר שהתרחק קצת העיף חצי מבט לעברה. היא הצליחה לראות חצי חיוך מבעד לשפתיו, זה הדבר היחיד שראתה מפרצופו שאת רובו כיסה כובע הקפוצ’ון הגדול.
מעתה לא יכלה שילה להניח את ראשה על הכרית, היא התיישבה בחושך ליד החלון והתקשרה למשטרה. אלו שמעו את טענתה והבטיחו כי ישלחו ניידת לבדוק את הסביבה ואם יראו את הבחור יתחקרו אותו. שילה לא נרגעה מהשיחה עם המשטרה והמשיכה את הלילה כשהיא יושבת ליד החלון, עם הסכין בידה עד עלות השחר.
בשעה רבע לשמונה בבוקר התקשרה אליי שילה, סיפרה את כל סיפורה ושאלה אם נוכל לעזור לה בעניין. אם ניתן איכשהו לבדוק מאיזה מספר התקשרו אליה שהיה חסום, לבדוק פרטים על הבחור שהזדהה בשם תמיר וכו’.
לקחתי משילה את כל הפרטים, הגעתי למשרד והתחלנו לעבוד במיידית על המקרה הדחוף.
הכי חשוב היה לי כרגע להגיע לפרטים של אותו תמיר עוד באותו היום שלא יקרה איזה אסון חלילה וחס.
שילה בינתיים ארזה מספר חפצים ותעביר את הלילות הבאים אצל חברה המתגוררת באזור מגוריה.
אנחנו התחלנו את חקירתנו על אותו תמיר, ראינו באתרי האינטרנט השונים כי הוא עדכן כתובת מייל במספר אתרים, השאיר מספר פרטים כמו גיל, עיר הולדתו, עברו הצבאי ודי היינו בטוחים שכל המידע שיקרי. כל הניסיונות להגיע לקצה חוט עליו עלו בתוהו.
יצאנו לדרך עם תכנית ב’.
פתחנו במספר אתרי אינטרנט שונים בהם גולש תמיר כרטיס חבר פיקטיבי, פרסמנו תמונה של מישהי שפניה קצת מוצלות ולא ברורות אך גוף כמו שיש לה לא היינו צריכים פנים…
לקחנו לנו זמן עד הצהריים בזריקת פיתיונות כאלה ואחרים ויימשכו את הבחור שלנו.
השעה שתיים בצהריים הגיעה ובין 35 אלף הגברים שפנו אלינו בערך, תמיר לא היה.
הגיע הזמן לפעולה יזומה, חוקרת ממשרדנו פנתה אליו כשראתה שהוא מחובר און ליין וכתבה לו “מה המצב תמירוש, איפה נעלמת? פעם הייתי רואה אותך בכל המסיבות של רוני, ככה התנתקת אפילו מבלי להגיד ביוש..?”
תמיר לא חיכה הרבה והחל להתכתב עם החוקרת, בהתחלה הוא שיתף פעולה כאילו הוא כן היה במקומות עליהם כתבה החוקרת וכאילו הוא תמיר אליו התכוונה, אך כמובן שהחוקרת שאלה אותו מספר שאלות שגרמו לו להרגיש שהפנייה אליו הייתה בטעות.
לאחר כל הניסיונות הנואשים של תמיר להיות הבחור עליו היא מדברת, כתבה לו החוקרת
“שיווו איזה חמוד אתה.. איך אתה מנסה ומשתדל להיות הבחור שאני מחפשת..מצטערת אבל אתה לא תמירוש שאני מחפשת, סליחה על הטעות..ביי..”
תמיר בתגובה: “רגע רגע מה ביי, אל תסגרי, בואי נדבר קצת, תאמיני לי לא תצטערי..”
החוקרת המשיכה להיות עוד קצת קשה להשגה, לאחר מספר דקות התרככה ונתנה כביכול לבחור צ’אנס.
לאחר התכתבות בת חצי שעה ביניהם, תמיר כבר רצה להיפגש. תמיר ראה שזו שמתכתבת איתו היא לא הבחורה הכי צנועה בעולם והיא די גרמה לו לחשוב שהיא די “זורמת” והוא החל ללחוץ…
החוקרת מצידה כתבה לו “לא ממי, לא נראה לי שאתה מהטיפוסים שיכולים לעשות לי את זה”, הוא נדלק עוד יותר. לאחר שדחתה אותו בנימוס הוא התחיל ממש ללחוץ, דברים כמו
“נו בבקשה בבקשה את לא תצטערי, בואי תראי מי אני, אני יעשה לך רק טוב, רק פגישה קטנה בבקשה..” לאחר שכתבה לו “עזוב נו, מה ניפגש, נדבר כבר בפעם אחרת..”
הוא התחיל ללחוץ עוד יותר וכתב “מה זה צריך להיות, גרמת לי לחשוב אחרת..זו חוצפה..
את נהנית לפתות גברים צעירים ולהמשיך הלאה?!”
מזכיר לכם משהו?
לבסוף אמרתי לחוקרת כבר שתגיע לשלב הטלפון לפני שהוא יקבל איזה התקף לב. החוקרת כתבה לו “איך אתה רוצה שניפגש ואפילו לא שוחחנו בטלפון?! תן לי את המספר שלך ואתקשר, אם תמצא חן בעיני ניפגש, מבטיחה”.
תמיר סרב בכל תוקף להשאיר את המספר שלו וביקש את המספר של החוקרת. לאחר שכנועים קלים נתנה לו החוקרת את הטלפון שלה, בדיוק כמו שרצינו.
הוא מיהר והתקשר אליה כמובן ממספר חסוי. לא חשבנו אחרת והיינו ערוכים, זיהינו את המספר ממנו התקשר, עכשיו נשאר רק למצוא את הפרטים שלו.
במהלך השיחה שאלה החוקרת “למה את מתקשר מחסוי…? יש לך מה להסתיר תמירוש..?” תמיר התחיל לתת תירוצים לא ענייניים בעליל אבל אנחנו יכולנו להרשות לעצמנו לשחק בו כרצוננו.
במהלך כל השיחה שהתנהלה בספיקר, כך שיכולנו לשמוע, שמענו את תמיר מקליד במהירות במקלדת מחשבו. מדבר ומקליד, מקליד ומדבר, שואל שאלה ומקליד.. שאל את החוקרת מאיפה היא, כשענתה הוא נשמע מקליד, שאל לשם משפחתה, ענתה והוא מקליד.. כך במהלך הדקות הראשונות של השיחה.. ידענו שהוא מחפש את כל הפרטים שיכול למצוא על הדמות הפיקטיבית שהחוקרת גילמה. לאחר מספר דקות הפסקנו לשמוע את הקלדותיו והוא נשמע כבר הרבה יותר נינוח ורגוע, ואז אמר “רגע…נכון את מנתניה במקור..”? החוקרת השיבה בחיוב ואז הוא אמר “איזה קטע.. גרתי ברחוב ויצמן, אני חושב שמשם אני מכיר אותך…איזה קטע יאללה, ידעתי שאת מוכרת לי..האחים שלך הם בן וערן נכון?.מה שלומם..? ..את רואה? בשקט אנחנו יכולים להיפגש”! ואז המשיך..”אז מה…איך את אוהבת לישון..? מה את לובשת…? מתי את מתקלחת…”?
נשימותיו של תמיר החלו להישמע קצת כבדות כששמע את הפרטים על סדר יומה של החוקרת, הוא מידי פעם אמר “בואי ניפגש” ושוב שתק דקה ארוכה, אני יכול להישבע שהבחור פשוט אונן בצד השני של הקו.
לא חשוב, בינתיים השגנו כבר את כל הפרטים הדרושים לנו על מר תמיר, החוקרת אמרה לו בשיחת הטלפון כי היא לא מוכנה להיפגש איתו כי השיחה הייתה לה קצת מוזרה, תמיר שהיה מעט רגוע במהלך שיחת הטלפון התעצבן שוב ואמר “למרות שאני מכיר את כל המשפחה שלך?! מה הבעיה שלך תגידי?!” כך סיימה החוקרת את השיחה המוצלחת עם תמיר, מיד הצבנו חוקרים בכתובת מגוריו באזור יפו שאותרה וחיכינו שייצא מהבית.
היה לנו את גילו, ידענו שאין לו רישיון נהיגה, עשינו סטטיסטיקת דיירים וקיווינו לטוב.
החשכה ירדה, לאחר שיצאו מספר שכנים שניחשנו אם הם תמיר או לא, ראינו אותו…
אי אפשר היה לפספס, הוא יצא עם מכנס ג’ינס, קצת שמנמן, ז’קט קפוצ’ון והכובע הגדול לראשו. הוא נראה קצת מוזר למען האמת, מאוד מוזנח, זיפי זקן, שיער קצת ארוך שיוצא מעט מתחומי הכובע שחבש, בסביבות גיל הארבעים. הוא שחרר את אופניו שהיו נעולים מתחת לבניין והתחיל בנסיעה לכיוון מרכז תל אביב. קצת לפני שהגיע לכתובת אותה הוא איתר לפי הפרטים שנתנה לו החוקרת כביכול, הוא קשר את אופניו, הקפיד שכובע הקפוצ’ון יושב היטב לראשו והחל ללכת לכיוון הבית כאשר הוא תוקע מספר פעמים את אגרופו בכף ידו השנייה.
כשהגיע לכתובת כבר הגיעה ניידת משטרה ואספו אותו לחקירה.
במהלך החקירה עדכנתי כמובן את שילה בהתפתחות העניינים, כששמעה שאיתרנו את כתובתו היא כבר הלכה לתחנת המשטרה להגיש תלונה.
לאחר שנלקח תמיר לחקירה שאלתי את חברי שהוא שוטר בתחנה אם עושים משהו עם תמירוש, אם הדברים שהבאנו מספיקים? חברי השיב לי כי מדובר בעבריין מין המוכר היטב למשטרה..
נציין כי השמות וחלק מהפרטים שונו על מנת לא לחשוף את זהותם של מזמיני החקירה והנחקרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Call Now Button