הישמרי לך ילדתי / גילוי נאות חקירות

מי מאיתנו לא חלם להתעשר אי פעם, לחיות את החיים הטובים, עם מאמן כושר צמוד, ארוחות בוקר יומיות בבתי קפה, מסעות קניות וכאלה…
מי מאיתנו לא חלם להיות משפחה קטנה ומאושרת שמתעוררת כל בוקר לחיוכים, חיבוקים, נישקוקים ואם אפשר שזה יהיה בנוסף לחיים העשירים אז מה טוב.
חייהם של משפחת בירן האירו להם פנים. אבא רונן ואמא הילה התגוררו להם בימיהם הראשונים כזוג צעיר ופורח בעיר בת ים, לרונן היה עסק קטן של מתנות, כאלה שמביאים מהמזרח הרחוק, הוא רכש את הסחורות ממישהו שייבא אותן לארץ וכך העסק התנהל לו.
אמא הילה עבדה כפקידה במשרד רואי חשבון במרכז תל אביב וכך חיו להם משפחת בירן הצעירה, חיים צנועים אך מאוד מאושרים.
עם הזמן, העסק של רונן החל לעבוד קצת יותר, הוא לקח תעוזה והחל לנסות ולייבא לבדו את הסחורות מהמזרח הרחוק, העניין הצליח מאוד, חנות אחת קטנה כבר לא הספיקה, החנות הקטנה התרחבה, נפתח עוד סניף בבת ים, לאחר מכן עוד סניף באחד הקניונים הגדולים בתל אביב ועוד אחד בקניון אחר בתל אביב וכך צמחו להם סניפים בזה אחר זה בכל רחבי הארץ.
הילה החרוצה הפסיקה את עבודתה במשרד הרואי חשבון והחלה לעבוד עם בעלה, השניים היו מאושרים עד מאוד, על אחת כמה וכמה שהורחבה המשפחה ומור הקטנה באה לעולם.
הזוג הצעיר עברו מבת ים לצפון תל אביב, בינתיים למור הקטנה התווספו שני אחים והמשפחה המלוכדת חיה לה גם באושר וגם בעושר.
כיום מור כבר בת 16 וחצי, אחיה הקטנים בני 12 ו-10, משפחת בירן העזה ועברה להתגורר במגדלי היוקרה היותר נחשבים בתל אביב, כאלה שיש בהם גם שומר בכניסה, לובי מפואר עם חדר כושר וכמובן בריכת שחייה.
אם מור הקטנה התלוננה עד עכשיו שהחדר שלה קטן, הרי שעכשיו היא עברה לחדר בקומה ה- 21 עם נוף מהמם לים, רק שתהיה מאושרת.
אז איך נכנס חוקר פרטי לתמונה המושלמת הזאת?
הילה ורונן סמכו מאוד על ביתם מור, היא בתנועת הצופים, פעילה חברתית, מדריכה ומובילה בכל מקום אליו היא הולכת. יש צורך לציין שהיא נראית גם מהממת?
מידי יום אחר הצהריים מור הולכת לפעילות חברתית כזו או אחרת, לאחרונה היא הייתה פעילה חברתית בכל הנושא של יהודים וערבים, דו קיום ולמה לעזאזל אנחנו לא מסתדרים איתם.
כשהילה החליטה להתקשר למשרד חקירות, היא חשבה לעצמה שהרי מדובר כנראה בחשדות סתמיות בלבד אבל ליתר ביטחון כדאי לבדוק את העניין.
אז היא פנתה למשרדנו, הסבירה שלאחרונה מור, ביתה ובכורתה, מנהלת איתם בבית דיונים שמגיעים מידי פעם גם לטונים גבוהים בעניין יחסי היהודים והערבים, אסלאם ויהדות, למה אנחנו ככה והם ככה וכו’. כל הסבר שניסו לתת על עמדתם הקצת ימנית של המשפחה לא התקבל כלל אצל מור והעניינים הגיעו למצב של ברוגז למספר ימים, איומים מצידה שהיא תעזוב את הבית הימני שלה ועוד פנינים האופייניים לגיל ההתבגרות.
זה בדיוק מה שחשבה הילה, שזה רק גיל ההתבגרות ואין כל כך מה לדאוג.
אבל הדאגה הגיעה ובגדול. מספר פעמים כשמור אמרה שהיא הולכת לפעילות הצופים שלה, היא התחילה להגיע הביתה בחזרה מאוחר מהרגיל. כשהילה התקשרה לשאול אם היא נמצאת בבסיס הצופים (היא התחזתה לחברה שלה, או אחת כזו שידברה איתה על פעילות כלשהי) מסרו לה כי היא יצאה לפני כשעתיים או פעם מסרו שלא הגיעה בכלל היום…
הילה אמרה גם שמור ממש התחילה להתעניין לאחרונה בכל עניין האסלאם, מנהגים, חתונות, חגים וכל אורח חייהם, זה לא מצא חן בעיניה, היא רצתה לדעת יוצר מה עובר על מור שלה.
קבענו להתחיל את החקירה כיומיים לאחר השיחה, אה ולא, לא גביתי סכום כפול הרגיל רק בגלל שראיתי היכן שהם גרים…
התחלנו את המעקבים אחר מור, מעקבים אחר בני נוער הם לא פשוטים בכלל, הם בדרך כלל מסתובבים בקבוצות קטנות, הם לא נוסעים בכלי רכב משלהם ולכן צריך להיות ערניים שלא יקפצו לאיזה מונית שירות או מונית רגילה או כל דבר אחר.
התחלנו את המעקב בפעילות בצופים, לאחר מכן נפגשה מור עם כמה בני נוער בפארק, ליד בסיס הצופים שלה, כשהתקרבנו לשמוע את השיחות ניתן היה לשמוע גם מבטא ערבי אצל חלק מהמשתתפים, לא התרגשנו מזה, הרי היא פעילה חברתית בעיקר ביחסי יהודים ערבים.
לאחר כשעה התפזרו כולם, מור נראתה עולה על קטנוע עם אחד מהחבר’ה, לא הצלחנו להדביק אותם בפעם הראשונה, לא היינו ערוכים לתרחיש הזה. חיכינו ליד ביתה של מור על מנת לראות אולי הבחור הקפיץ אותה הביתה, אך לא, היא חזרה רק אחרי שעתיים.
הילה סיפרה לי למחרת שמור אמרה לה שהיא הייתה בבסיס הצופים כל הזמן הזה, יען כי שיקרה.
ביום למחרת באנו מוכנים, גם לתרחיש הקטנוע, מור סיימה את פעילותה בצופים, ולאחר מכן בא אותו הבחור, אסף אותה והשניים נסעו יחדיו, לאחר כרבע שעה הגענו לסמטאות יפו, השניים נכנסו לאחד הבתים, חיכינו בחוץ ללמוד קצת על המקום, ראינו עוד מספר בני נוער נכנסים ויוצאים, נראה היה לנו שיש גם יהודים וגם ערבים במקום, היה קשה מאוד להבדיל, רק ע”פ מה ששמענו היה אפשר קצת להבין.
כשחזרה מור מהמקום כעבור כשעתיים סיפרה לאמא הילה כי הייתה עם חברות בבית הקפה שליד הפארק, שוב היא שיקרה. אבל למה לה לשקר? המקום אליו היא הלכה נראה תמים לגמרי, שוקק בני נוער שנראים בסדר גמור, לא הרחנו גראס, לא ראינו סמים אחרים…
ביום השלישי שעקבנו אחריה היא שוב הלכה לאותו המקום, שוב עם הבחור על הקטנוע שדרך אגב בדקנו מי בעליו של הקטנוע ויצא שזה ע”ש בחור ערבי מיפו בן 16 וחצי.
זה הזמן להפעיל קשרים חשבתי, כל חוקר פרטי חייב שתהיה לו רשת של קשרים בכל התחומים בכל המגזרים ובכל השפות.
אז במקרה הזה פניתי לחמיד, חבר טוב ונשמה טובה, חמיד הוא גם חוקר פרטי והוא מתגורר ביפו.
שאלתי אותו לגבי הכתובת אליה נכנסת מור שלנו, אם הוא מכיר ומה הוא יודע, הוא השיב כי ידוע לו שהמבנה משמש כמעין מתנ”ס למפגשים של אחר הצהריים. “לא מספיק לי”, השבתי, תברר קצת יותר.
חמיד חזר אליי עם תשובות למחרת והשיב שבכל יום בשעות הערב בין חמש לשבע מתקיימים במקום שיעורי אסלאם, לא סתם שיעורים על מנהגים וחגים אלא מדובר במפגשים רגילים ומפגשי דת לכאלה הרוצים להתאסלם.
לא סתם חמיד הוא חבר קרוב ונשמה טובה, לאחר ששמע את הפרטים הוא ביצע חקירה סמויה עם הבחור שאוסף את מור מידי יום, הבחור הצעיר שנראה מצוין, אלגנטי ואין בו שמץ עברייני כלשהוא אמר לחמיד כי הוא ומור הם זוג כבר שנה ושמור רוצה להתאסלם ולעבור בסוף התהליך להתגורר ביפו.
כינסתי את הילה ורונן ומסרתי להם את הפרטים. קשה לעמוד בסיטואציה כזו, כל דבר שיגידו נגד העניין למור רק ירחיק אותה מהם. כשנפרדנו לא היה להם פיתרון מיידי, הם רק קיוו כי העניין יחלוף מעצמו בלי שתיפגע.
ומה אתם הייתם עושים?
נציין כי השמות וחלק מהפרטים שונו על מנת לא לחשוף את זהותם של מזמיני החקירה והנחקרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Call Now Button